<h1>האורה לרש"י סימן נ"ה</h1>
<h2>דף קיג:</h2>
ולמרהט בשבתא [לבי מדרשא] שפיר דמי [דאמר רבי זירא מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפירקא [דשבתא] אמינא קא מחלליין רבנן שבתא כיון דשמענא להא דאמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפילו בשבת שנאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג [הושע י"א י'] אנא נמי רהיטנא].
<h2>דף קיז:</h2>
ועיקר שלש סעודות חדא בליליא וחדא בצפרא וחדא במנחה, והאי דנהוגי למיעבד תרווייהו אחדא (הוא) [זימנא איכא] מאן דלא שכיח ליה, ולא אפשר לתקוני תרתי מאכלי לתרתי זימנא לשחרית ולמנחה. וכי היכי דלא ליפשע במצות שלש סעודות, שרינן להו לפסוק סעודתן משום כבוד שבת, ולברך ברכת המזון באמצע ואף על גב דדעתייהו למיכל טפי הני ברכות לאו לבטלה נינהו אלא לקיומיה שלש סעודות שצוהו המקום ומברכינן להו אך מצוה מן המובחר למעבדינהו שחרית ומנחה [כדאשכחן בערבי פסחים [י"ג ע"א] ערב פסח שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת, ומשיירין מזון שתי סעודות]. ומי שאכל הרבה ואין נפשו יפה עליו לאכול שלש סעודות, אם יכול לאכול כביצה ואינו מצטער יאכל ויקיים, ואם לאו פטור, שלא תקינו שלש סעודות אלא לכבוד שבת ולעונג, וכיון שמצטער פטור.
<h2>דף קיח.</h2>
מדיחין כוסות וקערות ותמחיון מלילי שבת לשחרית ומשחרית למנחה, ומן המנחה למעלה אסור, וכוסות מותרין שאין קבע לשתייה.
